הוא ישב ובכה מאין הפוגות…

ישב ובכה, ישב ובכה…

אבא, שלא היה רגיל לבכיותיו של מוטי הבן שנכנס לישיבה מובחרת בירושלים עיר הקודש, רק בחודש אלול האחרון, ניסה להרגיע ככל יכולתו…

אך מוטי לא הרפה.

"אבא, כל מה שאני אומר מקטינים אותי, נכון שאני אולי צריך להיות קצת בוגר וקצת להתעלות על עצמי, אך אבא זה מאוד מאוד, קשה לי שלא מכניסים אותי להיות חלק מהתוכניות בשיעור, חלק מ "תומכי תורה" לקראת חג הפורים הקרב, אבא מה אני עושה"?

אבא, ישב וחשב וחשב, ושאל:

"תגיד, עם שאר החברים אתה מסתדר, לאו דווקא עם חברי החדר, עם כולם אתה מסתדר"?

"ב"ה", ענה מוטי.

"טוב, יש לי בשבילך רעיון, אמר אבא, הבה נפתח את פרשת השבוע":

אומרת התורה הקדושה לפני קבלת התורה (יט,טז): "וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּֽחֱרַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּֽחֲנֶֽה".

הרמב"ן מבאר מדוע הוצרך הקב"ה להביא קולות וברקים, וזה לשונו:

"כי למשה נתנה התורה בשבעה קולות והוא השומע ומתבונן בהם, אבל לישראל בקול אחד ישמעו, כמו שאמר קול גדול ולא יסף, ונאמר קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול, ואף כאן רמז וכל העם רואים את הקלת בחסרון וא"ו אחד, והוא מה שנאמר אחת דבר אלוקים שתים זו שמעתי". ע"כ.

הגאון המשגיח ר' ירוחם ממיר בספרו "דעת תורה" הוציא ממתק נפלא ביותר מדבריו:

אנחנו יודעים שחז"ל נתנו לנו מושג שנקרא "כלל", מושג כוללני מסוים, ו"פרט" פרטים היוצאים מן הכלל, וכל כלל ופרט הוא מציאות אחרת לגמרי מקודמו, זה בנפרד, וזה בנפרד.

וזאת עלינו לדעת, כי התורה ניתנה לנו בקול אחד לישראל, כל המצוות והחוקים, הכל שמענו מקול אחד, כמו שנאמר במדרש תנחומא: "אמרו ז"ל שעשרת הדברות כולן בקול אחד יצאו מפי הגבורה, מה שאין הפה של הדיוט יכול לדבר ולא האוזן יכולה לשמוע, ולפיכך כתיב נפשי יצאה בדברו (שיר השירים ה,ו) קול גדול ולא יסף, והקול נחלק לשבעה קולות ומשם לשבעים לשון".

וה"כלל" שקיבלנו בהר סיני אמנם נכללו בו כל הנבואות וכל החכמות שבכל דור ודור עד שאמרו ז"ל (ויקרא רבה, כב,א) "אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לומר בפני רבו כולן נאמרו למשה בסיני, כל חידוש וחידוש שיתכן לומר כבר היה בכלל שקיבלו בסיני, וענין החידוש הוא רק בהווית פרטים, אבל לא חידוש ממש, כי כבר היה לעולמים, אלא כל העבודה היא איך להוציא מן הכלל את כל הפרטים הנכללים בו".

משה רבינו ששמע שבעה קולות הוא שמע והתבונן בהם, אך כלל ישראל ששמעו קול אחד ממנו הוציאו פרטים לרבבות, פרטים אשר כולם היו בכלל כולם היו בקול אחד אשר ניתן להם בסיני".

אתה מבין את הדברים? אמר אבא למוטי.

שהקדוש ברוך הוא נתן את התורה בקולות וברקים, עם ישראל לא רק שמע את הקול והדיבור של הקב"ה, אלא הוא הפנים אותו אל תוך תוכו כהוגן, מהכלל הוציא פרט, ישב ולמד וחידש חידושים ופרטים לרבבות לאין מספר, כך גם אתכק' גדה תראה את הפגיעה הזו שאולי הקב"ה רוצה ממך משהו יקירי, רוצה שתפנה אליו שתחדש לו דברים שנמצאים אצלך בלב פנימה, שתתפלל אליו, תאמר לי אולי "אבא, אבל אין לי את כוחות, התייאשתי לחלוטין",

לא!!!!

אבא שבשמים רוצה שאת הדבר שנראה לך ככלל, תעשה פרט, תראה ממנו משהו חדש שאפשר להתחזק ממנו..

לא בשבילך!!!

בשביל הנשמה שלך שמצפה לחיות!!!, לטל תחיה באופן תמידי, גם בעבודה, בדרכים, בבית, ול"ע בקורונה..

מה היה קורה אם היינו לומדים את התורה רק בתור כללים???

היכן היו נכנסים החידושים? ההלכות? הפרטים? התתי כללים?, לא היו נכנסים לשום מקום כי לא היו לומדים אותם…

אספר לכם סיפור נפלא שסיפר לי יהודי מתוק שפגשתי השבוע:

הרב, בוא תשמע סיפור נפלא, תספר אותו מעל כל במה אפשרית ואני מסכים לזה…

לאחרונה התחלתי לשמור שבת, הרגשתי שזה הדבר שנותן לי רוגע ושלווה, אני נהנה לצאת למרפסת ולראות את השקט שיורד על היקום כשמגיע שבת קודש, החלטתי בגיבוי בן משפחה אברך צדיק שלימד אותי המון דברים טובים על החיים בכלל ועל עצמי בפרט לשמור שבת קודש.

לאחרונה קניתי בית צמוד קרקע ליד חמי וחמותי, שבגלל שאשתי מאוד אוהבת אותם החלטתי שלא אכפת לי, ואני גם מתמסר איתה למענם…

הדבר היחיד שלא ידעתי הוא זה, שהשכן מהבית הצמוד מפעיל מוזיקה בקולי קולות דווקא בשבת קודש…

כך, נכנסתי אל הבית, שמח וטוב לב, ובשבת הראשונה זה קרה, לא הבנתי למה ריבונו של עולם הפיל את זה דווקא עלי…

שבת ראשונה הבלגתי עד עמקי נשמתי, שבת שניה שתקתי, שבת שלישית החלטתי שאי אפשר להמשיך…

ביום ראשון אחרי העבודה, אמרתי לאשתי: "אני נוסע"..

"לאן"? שאלה.

"לדבר עם ה", ואני ידגיש, הרב, אני אמנם לא הולך עם כיפה ביום יום, כי הדבר קשה לי ומקווה שזה יגיע בקרוב, אך אחרי שיחות רבות שערכתי עם האברך ממשפחתי, הרגשתי שאני צריך לעשות את זה כי רק הוא יוכל לעזור לי…

כשהגעתי אל חוף הים באשקלון בשעת לילה, התיישבתי על החוף הרמתי עיניים לשמים התחלתי לבכות ואמרתי:

"אבא, למה?".

"אבא, שבת המלכה, היא שלך, למה זה קורה לי? אני רק רוצה לשמור שבת ברוגע ובנחת, תעזור לי".

וכך דיברתי עם ה' כמחצית השעה…

חצי שנה אחרי…

זה קרה כל כך מהר, שלא האמנתי זה יכול לקרות..

השכן מכר את הבית, תוך שבוע ימים, ובמקומו הגיע שכן שומר תורה ומצוות…

שסיפר לי היהודי את הסיפור, אמרתי לעצמי: "זה ממש כלל ופרט".

הקב"ה נתן את השבת, נתן את חוקיה ומצוותיה, היהודי הזה עשה ממנה פרטים, עשה ממנה תפילה, ובזכות זה קיבל הקב"ה את תפילתו…

כמה אנו צריכים ללמוד מזה מכל דבר בחיים שנראה לנו ככלל, תעשה ממנו פרט…

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!

המאמר מוקדש לרפואת:

בני יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.

רעייתי ספיר רעיה בת פאני תחי'

ישראל בן תהילה הי"ו.

וכן לרפואת כל חולי הקורונה בארץ ובעולם אנשים נשים וטף בתושח"י.